עד כמה ניתן בכלל לדחוף את הבינה המלאכותית ל"קצה" מבחינת היצירתיות?

כשאנחנו מדברים על יצירתיות, במיוחד בעולם השיווק, אנחנו מתכוונים ליכולת להבין את המוח האנושי, להשתמש באינטואיציה ובתחושות בטן, סקרנות והומור כדי לייצר חיבור רגשי עם הקהל. חלק מהקסם של קריאטיביות הוא היכולת להפתיע, להעביר חוויה ולגעת בנקודות עמוקות. אבל מה קורה כשאנחנו משלבים לתוך המשוואה הזו את הבינה המלאכותית? הרי הבסיס שלה הוא ידע קיים, נתונים מקובלים ודפוסים סטטיסטיים – בדיוק מה שאנחנו מנסים לפרוץ כדי ליצור משהו חדש.

למוח האנושי יש שתי אונות מרכזיות: האונה הימנית, האחראית על יצירתיות, עיצוב ואינטואיציה והאונה השמאלית, המתמקדת בשפה חשיבה לוגית ואנליטית. בעוד היצירתיות נובעת בעיקר מהאונה הימנית, הבינה המלאכותית נוטה לפעול בדומה לאונה השמאלית, כשהיא מתבססת על ניתוח נתונים וזיהוי תבניות.

ה AI  עדיין מתקשה "לצאת מהקופסה" כי הוא מתבסס על זיהוי תבניות מהעבר, והוא חסר את האינטואיציה וההבנה הרגשית האנושית. כלומר, המודל שלו הוא סיכום של מה שכבר ידוע, ולא בהכרח משהו חדשני לחלוטין.

השאלה היא עד כמה ניתן בכלל לדחוף את הבינה המלאכותית ל"קצה" מבחינת היצירתיות? ואיך בכל זאת לפרוץ גבולות ולצאת מחוץ לקופסה המקובלת?

למשל, באמצעות פרומפטים שמבקשים שילוב של סגנונות שלא היו נפגשים בדרך כלל – כמו לבקש מהבינה המלאכותית לייצר קמפיין שמשלב בין אומנות סוריאליסטית לשפה טכנולוגית, או ליצור קונספט למוצר שלא קיים בשוק ולנסות לנבא את התגובות האפשריות. כך, בשילוב בין היצירתיות האנושית ליכולות של הבינה המלאכותית, אנחנו יכולים להגיע למקומות שלא חשבנו עליהם.

האם העתיד של הקריאייטיב באמת טמון בשילוב פונקציונאלי כזה, או שבשלב מסוים נראה פחות צורך באנשי קריאייטיב אנושיים, כפי שאנחנו רואים כבר במקצועות אחרים שבהם הבינה המלאכותית כבר החלה בהחלפת תפקידים?

להתיעצות בעיניין קריאיטיב מנצח, קונספטים לקמפיינים ומסרים שיווקיים - השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם >>